לבנברג ובניו (1997) בע"מ נ' דוד

פסק דין

רקע

1.המבקשת, לבנברג תכנון ומדידות בע"מ, הגישה נגד המשיב, דוד דוד, המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי לפיה תשריט שנמסר למשיב במסגרת הסדר שקיבל תוקף של פסק דין מיום 27.10.99 אינו דורש תיקון. הצדדים להליך זה הסכימו לעבור ישירות לשלב הסיכומים.

עמדת המבקשת

2.המבקשת, לבנברג תכנון ומדידות בע"מ, ביקשה מתן פסק דין הצהרתי לפיו תשריט שנמסר למשיב בשנת 1998 עובר להגשת התביעה בת.א. 10706/98 ועובר להסכמה מיום 27.10.99 אינו דורש תיקון וכי המבקשת רשאית להמשיך בהליכים בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידה לגביית חובו של המשיב כלפיה בעניין התכניות ועבודות המדידה שבוצעו. ברקע צויין כי מדובר בתביעה בשל חוב כספי על סך 2,800 ₪.

3.נטען שעניינו של התיק הינו פסק דין שניתן לפני עשור אצל כב' השופט וגנר. נטען שמדובר בחוב עבור עבודות מדידה והכנת תשריט לצורך רישוי עסקים או תוספת בניה שהמשיב התכוון להגיש בגין נכס שבבעלותו באיזור הדר הכרמל, בגוש 10860 חלקה 16. נטען שהמשיב התכחש לחוב וטען בהגנתו שהמבקשת לא השלימה את התכניות. כן טען המשיב שהוא מוכן לשלם את מלוא התשלום לאחר שהמבקשת תשלים את העבודות. נטען שלאחר דיון שהתקיים ביום 27.10.99 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעת תבצע בדיקה של התשריט ובמידת הצורך תבצע תיקון באופן שבתשריט יופיעו כל הפתחים הקיימים במבנה וכל זאת בתוך 60 ימים. כנגד המצאת התשריט המתוקן הוסכם כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,800 ₪, כאשר הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם במועד. הצדדים ביקשו ליתן להסדר תוקף של פסק דין. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסדר.

4.נטען שלאחר מתן פסק הדין בדקו נציגי המבקשת את התשריטים ונוכחו שאין צורך בתיקונם. ביום 3.10.01 פנתה המבקשת בכתב למשיב ודרשה את התשלום. המשיב מיאן להשיב. המבקשת פתחה תיק הוצאה לפועל שערכו כיום נאמד בסך של 10,000 ₪. נטען שרק לאחר שהמבקשת הטילה עיקול בחשבון הבנק של המשיב על פי החלטת יו"ר הוצל"פ מיום 25.6.09 התעורר המשיב והגיש בקשות שונות במטרה להימנע מתשלום החוב. בדיון מיום 8.3.10 בפני רשמת ההוצל"פ נטען שהתקבלה הסכמה על פי המלצת הרשמת שלא ניתן להכריע בטענות בהוצאה לפועל וכי יש לפנות לבית המשפט לבירור המחלוקת המרכזית שבין הצדדים, שהינה השאלה האם התשריטים טעונים תיקון.

5.נטען שהמשיב עשה שימוש בתשריטים ולא טען לפגם בהם. נטען שלא הועלו טענות על ידו בנוגע אליהם. נטען שאין לקבל את טענתו שלא ידע שיחויב בתשלום עבור השימוש. נטען שהטענה של אי תקינות התוכניות הועלתה שנים רבות לאחר 1999 וייתכן שחלו מאז שינויים. נטען שאין להיזקק לטענות ההתיישנות.

עמדת המשיב

6.המשיב טען להתיישנות, שיהוי רב ושבית משפט זה אינו בוחן פסק דין שניתן על ידי בית משפט אחר לפני כ- 12 שנה. נטען שבית המשפט הרלוונטי הכריע בסכסוך בין הצדדים וכי אם קיים ליקוי בפסק הדין, או טעות בהסכמות, חלה התיישנות המונעת אפשרות להעלותן. נטען שהזמן לביטול פסק הדין או בקשת הבהרה חלף לפני שנים. נטען שכאשר חלפו 60 יום ממתן פסק הדין ומאום לא נעשה, לא ניתן לבוא לאחר 12 שנה ולהעלות טענות בנושא. המשיב חזר על הטענות העובדתיות שנטענו. המשיב טען שלא הושלמו העבודות.

תשובת המבקשת

7.בסיכומי התשובה נטען שהעניין הוכרע למעשה עוד בישיבה מקדמית שבית המשפט קבע באופן לא פורמלי שברור שאין כאן התיישנות. נטען שעל פי סעיף 21 לחוק ההתיישנות פסק דין מתיישן לאחר 25 שנה בלבד. נטען שבמסגרת ההתנגדות בהליכי הוצל"פ המשיב לא העלה ולו ברמז את טענת ההתיישנות. נטען שהמשיב לא הציג ראיה שהתשריטים דרושים תיקון. נטען עוד שתיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2005 ורק בשנת 2009 עת בוצעו עיקולים בחשבון הבנק של המשיב הוא התעורר לראשונה. נטען שאין התייחסות לכך שהמשיב עשה שימוש בתשריטים בשנת 2009. נטען שהטענה כי לא דרשו תיקון הינה טענה כבושה.

דיון

8.פסק הדין ניתן בשנת 1999. עיינתי בפרוטוקול הדיון וההסכמות עליהן הצהירו הצדדים באותו מועד. על פי האמור שם נראה לי כי אילו למשיב היו טענות הוא היה חייב להעלותן לפני זמן רב וכי המבקשת רשאית להסתמך על עמדתה כי בוצעה בדיקה ונמצא שלא נדרשו תיקונים. מה גם שנערכה פניה למשיב עוד בשנת 2001 בדרישה לקיים את פסק הדין ולא מצאתי כי השיב עליה או נקט כל פעולה אחרת.

9.היות ולא חלה התיישנות על פסק הדין כאמור בסעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ניתן להסתמך עליו בהליכי הוצאה לפועל ועל כן ניתן הסעד כמבוקש בבקשה.

המשיב ישלם שכ"ט בסך 1,500 ₪ והחזר האגרה ששולמה כהוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: